כיצד יציאה מאזור הנוחות והתנסות אקטיבית בשבילים לא מוכרים הן המפתח לפיצוח התקיעות התעסוקתית ומציאת הכיוון הבא.
רוב האנשים שמרגישים צורך בשינוי יודעים להצביע בבירור על מה שנמאס להם ממנו בעבודה – מה הם לא אוהבים לעשות, מה משעמם אותם ומה מרגיז אותם. הם אפילו יודעים להגיד מה חסר להם. הרוב יודעים מה "לא", אך מתקשים להגדיר מה "כן".
ובשל הקושי להגיד מה כן, אנשים מוצאים את עצמם מושכים עוד יום, שבוע, חודש ושנה. הם מחכים לפנסיה במקרה הטוב, או מייחלים לכך שמשהו חיצוני יקרה, יטרוף עבורם את הקלפים ויאלץ את השינוי.
השאלה הראשונה המתבקשת היא: "מה כן היית רוצה לעשות? מה יכול לשמח אותך? לרגש אותך? להכניס עניין חדש לחיים שלך?" וכאן אנשים נתקעים. אולי אילו היו יודעים, כבר היו פועלים בכיוון.
אחת הסיבות לכך שאינם יודעים היא שהם פשוט עוד לא היו שם. הם יודעים להגיד מה "לא" משום שכבר התנסו ועבדו בתחומים שגרמו להם להבין מה לא טוב ולא מתאים להם. כדי לדעת שמשהו מתאים לך, עליך לדעת שהוא קיים, להכיר אותו, להתיידד איתו ולהתנסות בו. רק כך תוכל לדעת באמת.
אנחנו חיים במערכת של הנחות יסוד, השערות, חששות ופנטזיות לגבי כל מה שאיננו מכירים מקרוב. אנו מתקשים לחוות דעה, ובטח שלחוש אהדה או קרבה, כלפי משהו שאינו נוכח במציאות שלנו. לעיתים קורה גם ההפך – אנו חושבים שתחום מסוים מתאים לנו מאוד, אך עושים זאת ממרחק. מרחק של אי-ידיעה.
אז מה עושים? דמיינו את העולם התעסוקתי כג'ונגל. יש בו שבילים ודרכים נסתרות. אתם, שצועדים בשביל המוכר והידוע לאורך חייכם התעסוקתיים, אינכם יודעים דבר על האזורים האחרים בג'ונגל. אתם מכירים רק את השביל המוכר לכם – זה שפוסעים בו לאורך הקריירה, הכולל את הידע, המיומנויות, הניסיון המצטבר והכישורים שאספתם לאורך השנים. שביל זה כולל, כמובן, גם היכרות עם אנשים העוסקים בתחומים משיקים או דומים.
ואז מגיע היום שבו אתם מבינים שאתם חייבים למצוא שביל חדש. את השביל הזה צריך תחילה לאתר, ולאחר מכן לנווט בו ולסלול את הדרך באופן המותאם עבורכם. רק לאחר שתצעדו בו לאורך זמן, תדעו אם הוא אכן מתאים לכם ואם היעד שהגעתם אליו הוא היעד שחיפשתם.
לזה קוראים מסע לשינוי קריירה, או "להמציא את עצמי מחדש": חיפוש שביל חדש באזור לא מוכר, הדורש אורך רוח וסבלנות כדי לסלול את הדרך, להתנסות, לתהות ולעיתים גם לחשב מסלול מחדש תוך כדי תנועה.
קחו למשל את אורן, הנושק לגיל 50. אורן למד שני תארים ברצף – הראשון בהנדסת תעשייה וניהול והשני במינהל עסקים. לאורך השנים עבד בתעשייה ומילא מספר תפקידים משמעותיים, כשהאחרונים שבהם היו סמנכ"ל ייצור ותפ"י. לאחרונה הרגיש שמיצה לחלוטין את עבודתו והוא חייב, אבל ממש חייב, שינוי.
הנסיבות הארגוניות, עם הגעתו של מנכ"ל חדש, אילצו אותו לחפש עבודה חדשה, והוא הבין שיש לו עכשיו חלון הזדמנויות לבצע את שינוי הקריירה המיוחל.
כשאורן הגיע לייעוץ, הוא נשאל מה הוא אוהב לעשות, מהם תחביביו וכיצד הוא מבלה בשעות הפנאי. מתשובותיו עלה כי את עיקר חייו לאורך שנים ארוכות העביר במקום העבודה, ללא פיתוח של תחביבים או תחומי עניין נוספים.
תוך כדי שיחה התברר שהוא אוהב לשתות יין, ואף מפגין בקיאות מסוימת בתחום. עולם היין היווה במקרה זה קצה חוט אפשרי. אורן נשלח לסיור יקבים כדי לבדוק אם ישנו שלב כלשהו בתהליך הייצור שיכול לעניין אותו. המשימה שקיבל הייתה לחקור את ענף ייצור היין בישראל, לפגוש אנשים העוסקים בתחום ולחזור עם תובנות חדשות לגבי גידול גפנים, עבודה ביקבים ותהליכי הייצור – משלב הכרם ועד לשלב השיווק.
וכל זאת למה? משום שדרך היין היא שביל נסתר בג'ונגל התעסוקתי של אורן. הוא מעולם לא ביקר שם, הוא לא מכיר את האזור ולא פגש אנשים מהתחום – עולם זה היה חסום בפניו.
כשאנחנו רוצים לעשות שינוי ואין לנו מושג לגבי הכיוון, צריך להתחיל לחפש אותו דרך תחביבים, עיסוקים צדדיים או תחומי עניין קיימים. שם צריך לחפור. אולי זה יהיה יין, ואולי על הדרך נפגוש תחום אחר לגמרי. דבר אחד בטוח: אם לא יוצאים למסע ולא זזים – נשארים תקועים.
כדי לשנות, צריך להתחיל לנוע. בשלב הראשון הכיוון המדויק פחות חשוב; מה שחשוב הוא עצם התנועה. החיפוש אחר שבילים חדשים ולא מוכרים, המפגש עם אנשים חדשים והסקרנות שתגלו – הם אלו שיולידו את ההזדמנות הבאה שלכם.