תעסוקה היא מרכיב מרכזי בזהות האישית ובתפקוד של אדם נורמטיבי בחברה.  לעיתים אנשים מסתובבים עם קשיים ובעיות ומאמינים שפניה לייעוץ תעסוקתי תיתן להם את המענה. במילים אחרות – קל להם יותר להגיע לייעוץ תעסוקתי מאשר לטיפול. בהיותי יועצת תעסוקתית אך גם פסיכותרפיסטית, כבר בשלב הפניה או לאחר האבחון הראשוני, אני יודעת להציע איזה סוג של תהליך נדרש.

אנשים מגיעים לטיפול תעסוקתי, כשהם מבינים שהסיפור שלהם הוא "עמוק יותר", שזה לא סתם שאני לא מסתדר בשום עבודה, שאני תמיד רב עם הבוסים שלי, שלא בוחרים אותי לשום וועדה, שאני לא מסתדר עם קולגות, שאני לא מתמיד בעבודה, שאני קופץ מתחום לתחום, שאני לא מצליח להתפרנס ולפרנס משפחה…

ולכל אלה יש גם השלכות : ברמת הערך והדימוי העצמי, ביחסים עם בן/בת הזוג, ביחסים החברתיים. וכך, אנשים רבים מסתובבים עם תחושת חוסר ערך ולעתים תחושת כישלון, כשעל הדרך נפגעות מערכות יחסים וזה עשוי להתדרדר כמו כדור שלג. הם אינם מצליחים להרים את עצמם תעסוקתית וכשהם מסיימים להאשים את כל העולם, מוכנים לקחת אחריות ולבוא לבדוק ולטפל.

בעוד שהייעוץ התעסוקתי עוסק בעיקרו בהכוונה, בבחירות התעסוקתיות, בהתלבטויות, בחסמים, בכישורים, בכוחות ובמגוון שיקולים שהאדם נדרש לבחון סביב החלטות קריירה, ונשאר בתחום התעסוקתי, הרי שהטיפול (התעסוקתי) נכנס פנימה לעולם הנפש, רואה את האדם באופן הוליסטי, כשהתעסוקה היא מרכיב אחד בתוך המערך הכולל – נפשי, משפחתי, חברתי.

הכלים שבהם אני משתמשת בתהליך הטיפולי מגיעים מתחום הפסיכולוגיה החיובית ההומאניסטית, התפיסה האדלריאנית, לצד כלים מעולם ה-cbt (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), והאימון האישי. 

תפיסת העבודה שלי היא שכל אדם הוא עולם ומלואו ולכל אחד מגיע את הטוב ביותר כדי לסייע לו לקדם את מטרותיו, לצאת מהתקיעויות שלו וליצור לעצמו עתיד טוב יותר.