לא טוב לי במקום בו אני נמצאת אבל חוששת לעזוב

"לא נהנית בעבודה שלי"
עם התלונה הזו היא הגיעה לאי לייעוץ.
ביקשתי שתספר לי קצת על עבודתה.
"היא קרובה לבית, השכר בסדר גמור, היא בתחום הרכש, שזה התחום בו התמקצעתי לאורך השנים…
אבל אני יודעת שאני לא במקום הנכון…."
איך את יודעת? שאלתי אותה
"אני יודעת" כי לא טוב לי…
אני לא נהנית, סופרת את השעות ומחכה שהיום יסתיים. תהיתי לעצמי מה מנהל/מפעיל אותה.
שאלתי אותה….
והיא ענתה – "תראי, יש לי משכנתא וילד קטן שחשוב לי לראות אותו בשעות אחה"צ.."
וחוץ מה, לקח לי המון זמן למצוא את המשרה הזו. הייתי בבית כמה חודשים וטיפסתי על הקירות…."
אז הפחד מנהל אותך? בדקתי איתה..
כן, ענתה. זה הפחד!
ואז שיקפתי לה, שהיא מדברת על כמה מופעים שונים אך שמה את כולם בסל אחד: המשכנתא היא סוג של מחוייבות אבל אינה קשורה למשרה הזו. גם הילד לא שייך לשם. אפילו זה שחיפשה עבודה זמן ארוך – לא ממש שייך.
התחלנו לעשות סדר בדברים:
הנחת היסוד ממנה יצאנו היא שיש לה מחויבויות כספיות ושהיא נדרשת לכן להכנסה קבועה.
הנחה נוספת – שהיא, כאם צעירה, רוצה לעבודה בשעות נוחות, כי חשוב לה לבלות עם בנה בשעות אחה"צ.
אבל השאלה המרכזית הנוגעת לתעסוקה ולא למחוייבות ולאילוצים היא –
מה מעניין אותך? איפה תרגישי מסופקת? מה ייאתגר אותך ומה יפתח את עולמך?
האם הבחירה להישאר שם, ולספור את השעות נובעת מהסיבות הנכונות או שמא הפחד, כאמור, הוא המניע אותך?
היא הבינה…
ומשם הדרך כבר סלולה – יצאנו יחד למסע שמטרתו מציאת תפקיד אחר בעולמות הרכש/לוגיסטיקה – הקרובים לליבה.
והתובנות העולות מהסיפור הזה:
חשוב להפריד בין המשתנים השונים: למשל, בין האילוצים והמגבלות ובין הצרכים והמוטיבציות.
בין הסיבה ובין התוצאה…
זהה מה מניע אותך בהחלטותייך – האם הפחד? ההרגל? האם אתה נשען על הנחות יסוד הדורשות בירור?
תאתגר את עצמך בשאלה – "מה היה אילו"…תבנה תסריטים אפשריים ולאו דווקא תסריטי אימה..
תבחרו לבחור!! ובבחירה, כבר נאמר, יש המון כוח!!