סיפור ליום וטיפים על הדרך – ללכת אחרי הלב

ואני, שהפכתי להיות אוספת סיפורים סדרתית, כמובן ששאלתי אותה היכן למדה ואיך הגיעה דווקא לצילום…

איילת שיתפה אותי בסיפור, שאני מודה שמתחיל להישמע לי מוכר מיום ליום…

היא למדה ביולוגיה, לתואר ראשון באוניברסיטה.

למה דווקא ביולוגיה? נשמע לה הגיוני… היא הייתה טובה בזה בתיכון, חשבה שתוכל גם להתקדם בתחום. אפילו עבדה שנה במעבדה… הישגיה הלימודיים היו טובים  והיא הרגישה שהיא עושה את המצופה ממנה.

אז מה קרה?

קרה לה מה שקורה כיום לצעירים רבים שמסיימים את התואר הראשון במקצוע שהם טובים בו, אך לא רוצים לעסוק בו.

לא לכולם יש את האומץ להכריז שהם לא במקום הנכון עבורם, וכאן מתחילות שנים ארוכות של פשרה תעסוקתית. האם זה נכון להתפשר על מקצוע שהוא לא מקור שמחה, סיפוק, הנאה??

איילת  הבינה שהייעוד שלה הוא לתעד ושעליה לעסוק בתחום הקרוב לליבה. ומה שקרוב לליבה הוא צילום. היא זוכרת את עצמה כל חייה מאחורי מצלמה. היא הבינה, שזה לא נכון לה להפריד בין מה שממלא אותה ובין המקצוע שלה, שנכנס לקטגוריית ה"בסדר".

אז בגיל 27, אחרי תואר ראשון ושנת עבודה במעבדה, נרשמה לבית ספר לצילום, ומאז לדבריה, היא חוגגת כל יום.

ומהם המסרים שאפשר להפיק מהסיפור?

1.   לרובנו יש יותר מתחום אחד שבו אנחנו יכולים להצליח, או שיכול להתאים לנו מבחינת נטיות, כישורים ויכולות
2.   קריירה/לימודים הן לא החלטה חד פעמית. זו טעות לחשוב שבגיל 23 אדם יכול להחליט איך ייראו החיים התעסוקתיים שלו עד גיל 70….
3.  כמה חשוב להיות קשוב ללב. לדעת לדייק את מה שנכון עבורך.
4.  להעז ולשנות תוך כדי תנועה. ואמנם, 20% מהסטודנטים משנים כיוון במהלך התואר הראשון, וזה בסדר!!!
5.  אם לא מנסים, לא יודעים. ההתנסות היא מורה דרך מאוד משמעותי בסלילת  הדרך המקצועית.
6. אף פעם לא מאוחר מידי. המושג "קריירה שנייה" ואפילו שלישית, הופכים להיות יותר ויותר שגורים.

גם אתם מתלבטים? לא שלמים עם הכיוון שבחרתם? זקוקים להכוונה? ואולי לחשב מסלול מחדש?