קורונה - יצאתם ממעגל העבודה ? איך ממשיכים מכאן?

רבים מצאו עצמם עם מכתבי פיטורין לאחר שנים של פריחה תעסוקתית. אחרים הוצאו לחל"ת לפרק זמן לא ברור, חלק חזרו לתפקיד קודם, חלק לתפקיד אחר וחלק לא חזרו כלל ומי יודע אם בכלל… ארגונים נדרשים לעשות שינויים והתאמות במבנים ובתהליכי העבודה ובתוך כל זה – יש אנשים, בעלי משפחות, חבר'ה צעירים שכבר התעופפו מהקן ופתאום חוזרים אליו בלית ברירה, משפחות שנטלו משכנתאות על סמך בוחן מציאות ריאלי שבו הם מועסקים, מפרנסים ויכולים לעמוד בהחזר המשכנתא. עצמאים שנאלצים להתמודד מציאות מאתגרת – כל אלה הם רק חלק מהגורמים בהתהוות תחושת חוסר אונים, חרדה, אובדן ערך ותחושה קשה של היעדר שליטה במצב.

הקורונה הביאה לדעת מומחים בארץ ובעולם להסלמה ברמת החרדה בקרב יחידים, בפרט לנוכח היעדר האור בקצה המנהרה והידיעה שאין שום מידע לאן זה יתגלגל, גם כאשר יגיע החיסון הנכסף ולא במקרה יש עליה תלולה בפנייה לקבלת עזרה נפשית שהופכת להיות נחלת יותר ויותר אנשים.

עם או בלי קשר למגפת  הקורונה, אנחנו עדים בשנים האחרונות לשינויים משמעותיים בעולם התעסוקה. מילים כמו "יציבות תעסוקתית" ו"מקצוע לכל החיים" הם כבר מזמן נחלת העבר. התקופה הנוכחית מעצימה את המשמעויות הנגזרות מתוך מגמה שכבר מתרחשת ומאיצה תהליכים שמובלים לשינוי במפת התעסוקה.

והנה, בתוך המצב הכאוטי הזה, דווקא אולי מונחת הזדמנות. הזדמנות לעצירה, להתבוננות, לחישוב מסלול מחדש. להתארגן, לשכלל כלים, ובעיקר להביט קדימה מתוך אופטימיות וחשיבה חיובית – שכן לכולנו ברור שגם התקופה הזו, למרות השלכותיה, תישאר בעוד כך וכך זמן מאחור..

הסתגלות מיטבית והתפתחות אישית, תלויים וגם מושפעים מהמצב הרגשי שבו נמצא האדם ואילו זה נגזר מרמת החוסן הנפשי שלו להתמודד עם מצבים משתנים, מידת האופטימיות והיכולת לראות את חצי הכוס המלאה, כמו גם את ההסכמה לצאת מאיזור הנוחות. כל אלה הם גם חלק ממערך של תפיסות, אמונות, דפוסי חשיבה והתנהלות רגשית במצבים שונים. מנגד, יש את הפן הרציונלי/ קוגנטיבי שקשור לאופן שבו אנחנו מנתחים את המצב, מבינים את המשמעויות ומתכננים את צעדינו מתוך מחשבה צלולה.

האתגרים שמציבה התקופה (עם ובלי הקורונה)

בהינתן ששוק העבודה משתנה, ש"לעבוד עד הפנסיה" באותו ארגון, הוא נחלתם של פחות ופחות עובדים מביננו, ההשכלה שרכשנו בעבר, לא בהכרח תספק בשוק העבודה המשתנה. לצד זאת,  מקצועות מתחלפים, נעלמים, נולדים חדשים… התפתחות האוטומציה, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית מייתרים מקצועות וכנראה שזו גם המגמה לשנים הבאות. מפעלים חשוכים הם כבר לא בעולם דמיוני, ומכונות ורובוטים יחליפו עוד ועוד עובדים בעתיד הלא רחוק.

אז מה זה אומר לגבינו?

אנחנו חייבים להשקיע עוד ועוד בפיתוח יכולות חדשות – ללמוד, לרכוש מיומנויות, להרחיב ידע והתמחות בתחומים מגוונים, וכל זאת לצד ההשקעה הנפשית ביכולת ההסתגלות לשינויים ובפיתוח חוסן נפשי לנוכח המתרחש בסביבה ושאינו בשליטתנו. הפנמה שזו המציאות ולשם פנינו יכולה לאיים אך יכולה גם להלהיב וליצור עניין מחודש בכל הקשור להתפתחות האישית והמקצועית של כל אחד מאיתנו.

ומה ניתן לעשות כבר מחר בבוקר?

• ראשית, לפתח מודעות אישית לגבי היכולות, הכישורים והחוזקות שיש לי
• לשאול את עצמי – לאן אני רוצה להתפתח? מה הייתי רוצה לעשות וטרם הספקתי / העזתי?
• מה התחומים שיכולים להעניק לי אתגר, עניין חדש, משמעות?
• ללמוד ולהכיר את המגמות הטכנולוגיות והטרנדים שנולדים ומתפתחים בעולם – לקרוא, לצפות, להאזין.
• לפתח (וכן זה אפשרי) גמישות מחשבתית. לכולנו יש אידאות פיקס ומחשבות מגבילות לגבי – מי אני, מה המסוגלות שלי, במה אני טוב, במה אני "גרוע", מה מתאים לי….
• להתחיל ללמוד!! ולהתנסות בכלים חדשים. יש היום אינספור אפשרויות ברחבי הרשת, רק צריך להחליט ולהתחיל לפעול.
• לא יודעים מה ללמוד? איפה? מה מתאים  לכם? זה הזמן לקחת "תרמיל ומקל" ולהתחיל להתנסות. ואם אתם בחל"ת – זה בדיוק הזמן!!
• שותפות בקהילות מקצועיות ובאמצעותן – פיתוח והרחבת הנטוורקינג שכל כך חשוב כיום בעולם התעסוקה.
• להבין ש"אני זה המותג" – וככזה  – צריך להשקיע בנראות, בפיתוח ובשיווק.

ולבסוף – לזכור – כולנו באותה הסירה. אמנם זה לא מנחם, אבל זו הזדמנות לחלוק, לשתף ולחדש קשרים מפעם. מדברים בלי סוף על כוחה של קהילה. וכנראה, בסופו של דבר, משם נשאב את כוחנו מהשייכות לקהילה/לקהילות שלהן נתרום ומהן גם ניתרם.