"שלום, שמי יעל, ואני חייבת לפגוש אותך", היא אמרה לי בטלפון שצלצל בשעת בוקר מוקדמת. "חייבת עוד היום".
הבנתי שמדובר במשהו בהול, ניסיתי להבין מה מאחורי הבהילות…
"לא קרה שום דבר מיוחד, פשוט הבנתי. הבנתי שאני לא יכולה יותר, מוכרחה לזוז. הגעתי לנקודה שאני לא יכולה יותר להמשיך בעבודה שלי, אני סובלת …."
הנחתי שאמנם אין כאן מקרה חירום, אבל יש כאן עיתוי.
יש מצבים שכשאנשים כבר בוחרים להתקשר, זה לאחר התחבטויות רבות, ולאחר שהגיעו מים עד נפש. בדרך כלל, יש שם גם טריגר בסביבה שמסמן להם שזה הזמן… ואני, יודעת שזה כמו גל שמגיע אל החוף. צריך להיות שם בזמן הנכון כדי לתפוס אותו.
קבענו להיפגש עוד באותו היום.
יעל גלגלה את סיפור חייה, ילדות לא פשוטה בבית של הורים שנפרדו בהיותה ילדה צעירה, מעבר בין דירות וערי מגורים, ומעברים בין בתי ספר, בעיות חברתיות שנבעו במידה רבה מהמעברים התכופים שניתקו אותה בכל פעם מחדש.
יעל בגרה, והתקבלה מיד לאחר הצבא למקום עבודה מסודר ונוח, שבו התקדמה עד שנתקעה. במהלך השנים, נישאה, נולדו לה ילדים, המשכורת סבירה, וזהו.
מה זה להיתקע? שאלתי.
"להיתקע, זה להישאר באותו תפקיד 5 שנים ואחר כך לעבור לתפקיד מקביל לעוד 8 שנים, ועכשיו אני בתפקיד השלישי המקביל…. זה לא להיות מקודמת לא בתפקיד ולא בשכר, זה לראות שאנשים הרבה פחות מוכשרים מדלגים מעלי ולהרגיש פחות ופחות שווה".
"הבהילות", הסבירה לי יעל, "היא בגלל שקולגה שלי, שהיא לכל הדעות פחות מוצלחת ממני בכל היבט, אך יש לה את הקשרים הנכונים, קודמה עכשיו להיות מנהלת שלי. זה כבר הקו האדום מבחינתי…. ובנוסף לכל זה גם העמיסו עלי פרוייקט חדש, שלא אני אמורה לקבל אותו, אבל יודעים שאני לא אסרב, כי אני תמיד מוכנה לעשות מה שאומרים לי".
שאלתי אותה אם חשבה לאורך השנים לעזוב את הארגון, לחפש לה תפקיד אחר… בכל זאת מרגישה תקיעות כבר הרבה שנים. ותשובתה היתה שהיא לא אוהבת שינויים ולמעשה היא פוחדת לעשות שינוי….
השיחה הסתיימה, קבענו פגישת המשך.
היה לי ברור כבר משיחת ההיכרות בינינו, שהסיפור של יעל קשור בעבותות למושג "שינוי". שהשינויים התכופים שעברה בילדותה במעבר בין הבתים של אמה ואביה, והחוויות שנלוו למעברים האלה, השפיעו על הדרך שבה היא מנהלת את הבחירות שלה בחיים בכלל ובקריירה בפרט. שהדרך לסייע לה, תהיה בהתיידדות מחודשת עם מושג "השינוי" שאצלה מופיע כ- איום, ניתוק, בדידות. האתגר הוא לסייע לה לראות בשינוי הזדמנות – לצמוח, להתפתח, להתקדם. להגיע להחלטה באם לעזוב את עבודתה ממקום של התמודדות בוגרת עם המשמעויות של השינוי ולא מתוך האין ברירה.
הפחד מפני השינוי, השאיר אותה באותו מקום כנראה הרבה מעבר למה שהיה נכון עבורה. הפחד גם לא איפשר לה לזהות הזדמנויות לאורך הדרך, וכאלה תמיד ישנן, אם רק בוחרים להתבונן ולזהות אותן.
גם את/ה מרגיש/ תקוע? במקום שאת/ה אמור/ה כבר לזוז ממנו? לא יודע/ת מאיפה להתחיל?
מוזמנים להתקשר ולהתייעץ או להשאיר את הפרטים מטה.
