אופירה הגיעה לפגישה ראשונה, לאחר שיחת טלפון קצרה שבה סיפרה לי שהגיעו מים עד נפש והיא מוכרחה לעשות מעשה.
בתחילת הפגישה, סיפרה על התפקיד שלה כמנהלת מכירות בחברה משפחתית קטנה, תפקיד אליו הגיעה ממש במקרה לאחר הלימודים. הבוס, שבהתחלה היה לבבי ונחמד עוד לא הראה את הצדדים הנוספים של אישיותו.
אופירה לא חשבה שתישאר במקום לאורך זמן. בכל זאת תפקיד ראשון, נשמע עתיר הזדמנויות. והנה חלפו כבר שלוש שנים, והיא עדיין שם.
ואז, נפרץ הסכר ואופירה החלה לגלול בפניי סיפור קשה ביותר, של בוס מתעמר.
כבר בשבועות הראשונים, הבינה שיש פער בין התפקיד שהובטח לה ובין מה שהיא נדרשת לעשות בפועל. מצאה עצמה בעיקר עוסקת באדמיניסטרציה ובטלמרקטינג. לא זה התפקיד שאליו התקבלה! הבוס, שהתגלה כאיש קשה, הרבה "לרדת" עליה, להעיר לה הערות סקסיסטיות, ובוודאי שלא ענייניות. לצעוק עליה בפני אנשים, להשפיל ולהזכיר לה שהוא עושה לה טובה בכך שהוא מעסיק אותה כי "מי יקח אותך כבר?
כן, לפעמים ההתעמרות היא מאוד מתוחכמת, נעשית באמצעות מניפולאציות, הפחתת ערך "מקצועית לכאורה", התנהלות ממדרת. לעתים נעשית בדרכים יותר ישירות – צעקות, השפלות.
במקרה שאופירה תארה, היה מהכל. מתוך התיאור עולה דמות של בוס, חסר ביטחון בעצמו, שאת הדרך לחיזוק העצמי שלו עושה באמצעות הפחתת ערך של הסובבים אותו. אדם נטול עמוד שידרה, שבכוח מנסה להיתלות בזוטות, כדי להראות כוחו. מה שקרוי במחוזותינו "שופוני יא נאס"
לא כולם נותנים לו. ואז מסתבר, שכשהוא מזהה אנשים חלשים בסביבתו, כאלה שלהערכתו יוכלו להישבר, דווקא איתם נזהר. אך כשמזהה אנשים חזקים, שלהערכתו יוכלו לשאת או להכיל את ההתפרצויות שלו, שם הוא מרשה לעצמו, מבלי לראות את האחר שמולו, מבלי שמבין את עוצמת הנזק שיכול להסב לאחר.
שלוש שנים שאופירה סופגת ממנו אמירות קשות ביותר, שבמהלך התקופה כבר החלה להאמין שיש בהן משהו. "כנראה שאני באמת לא שווה כלום" אמרה לי באותה פגישה. אני כבר לא יודעת אם יש לי מה לתת. אני לא יכולה להישאר שם, אבל פוחדת לצאת משם. מי יקח אותי?
הבוס שלה גם טרח להזכיר לה שוב ושוב, שהוא לא יפטר אותה, ואם תרצה – תוכל להתפטר. רצה כנראה לחסוך לעצמו את פיצויי הפיטורין.
זה מקרה קלאסי של עובד שחווה התעמרות בעבודה, מאמין שאולי זימן את זה על עצמו (ממש כמו אישה מוכה, שחושבת שזה הגיע לה…).
המשימה הראשונה עבורי, היא לעזור לה להשתקם. להזכיר לעצמה את ערכה, איכויותיה, כישוריה. לבסס מחדש את הדימוי העצמי שלה את תחושת הערך והשווי העצמי.
לסייע לה לרתום את סביבתה התומכת בתהליך הזה – תהליך של שיקום.
ובמקביל, לסייע לה מהר ככל הניתן, להתנתק מהסביבה המתעמרת. התנתקות אינה בהכרח "לקום וללכת", אם כי זה המצב האידיאלי, אך לא תמיד אפשרי מסיבות כלכליות ואחרות. התנתקות היא היכולת לעשות הפרדה "ביני" בין מה ששלי, ו"בינו" – בין מה ששלו. לדעת להבחין ולזהות מה מתוך המתרחש קשור אליה, שייך אליה נובע מתוך התנהגותה ומה כלל לא שייך לה.
המקרה של אופירה היה פשוט יחסית. בזמן קצר, לצד תוכנית "חיזוק" ממוקדת, שרטטנו תוכנית פעולה שכוללת שיחה עם הבוס, שבו תגרום לכך שיפטר אותה (ובכך הצליחה), התמקצעות בתחום שמעניין אותה, באמצעות קורס ממוקד ומציאת מקום עבודה חדש במקביל.
יש להניח שללא עזרה חיצונית, אופירה לא היתה מסוגלת להרים את עצמה למהלך הזה. והבעיה היא, שאנשים במצבה, נדרשים פעמים רבות למישהו שיפציר בהם להיעזר. מסתבר שהכל אפשרי!!
