לפגישה היא הגיעה בשעה הייעודה.
ובעודה פוסעת לכיוון הכורסא הודיע לי:
"תדעי לך שאני קשה", "אני לא דברנית גדולה" חשבתי לבטל את הפגישה, אבל לא היה לי נעים ממך"…
ומתחת הסתתר לו subtext – :
"נראה אותך מצליחה…" "תראי לי שאת יכולה להכיל אותי, לקבל אותי ולא לוותר עלי".
וגם
"אני רוצה, אבל פוחדת…"
ואני חייכתי….
הבנתי שיש כאן משהו שצריך לקלף בעדינות.
כבר פגשתי את המשפטים האלה כל כך הרבה פעמים בעבר…
ושאלתי אותה – מה בכל זאת הביא אותה לכאן?
תשובתה היתה – "אני תקועה, והחברות שלי לחצו עלי"…
שאלתי אותה אם היא רוצה להצליח. ואחרי שסידרנו את עניין הציפיות ההדדיות – זה היה נושא המפגש
ה צ ל ח ה
כמה חושקת בה וכמה פוחדת ממנה.
אנחנו מדברים הרבה על הצלחה – כערך, כשאיפה, כפסגה, כמקור למימוש עצמי.
אנחנו פחות מודעים לכך שההצלחה פעמים רבות היא מאיימת, מפחידה, מערערת… היא מעמידה אותנו ברף גבוה כשהפחד הוא:
- להסתכן בכך שעוד יאהבו אותי או חלילה יעריכו אותי ….
- ליפול מגבהים – ככל שיותר גבוה גם יותר מפחיד
- מהאכזבה אם לא אספק את הסחורה
- מהבדידות בצמרת
- מהחשיפה שבנראות
- ועוד חלילה…. עלולים לגלות שאני לא כל כך מוצלחת…. הסוד הגדול עוד חלילה יתגלה… כי בכלל עד היום שיחק לי המזל…. וזה בכלל לא אני אלא הנסיבות.
רבות מדובר על הפחד מהכישלון, פחות מדברים על הפחד מההצלחה…
הפחד מההצלחה הוא פחד מושרש ועמוק ומחבל פעמים רבות בטיפוס שלנו למעלה, במעלה הקריירה.
והיא –
התגלתה בפני כאישה מוכשרת, רהוטה, נעימה, בעלת מגוון רחב של כישורים ומיומנויות ומסומנת על ידי עצמה כ"קשה"..
חווה חוסר סיפוק ועניין בעבודה, לא יודעת לאן לנווט את עצמה ומחבלת שלא ביודעין בכל הזדמנות לקידום ובמילים אחרות – לא מאפשרת לעצמה לצבור הצלחות מזה תקופה ארוכה.
על זה אעבוד איתה בשבועות הבאים:
- נפגוש יחד את החסמים ואת הנחות הבסיס שמנהלות אותה
- נבין את המקורות שלהם
- נתעמת מולם ולאחר מכן גם נתיידד איתם
- נראה מה אפשרי לה ומה נכון עבורה להמשך הקריירה שלה.
- נ.ב.
היא שאיימה בכך שהיא שתקנית, לא עצרה את שטף הדיבור במשך שעה שלמה… מיותר לציין שלא הופתעתי.
