"רק לשתף" היא ביקשה בפגישה שקבעה איתי.

"מרגישה צורך לשתף מישהי מקצועית במה שעובר עלי בעבודה".

הקשבתי.

בסוף הפגישה שאלתי אותה – "ומה עכשיו? מה היית רוצה שיקרה?"

ואת המילה שינוי היא לא יכלה להגות…

לי כבר היה ברור שיש כאן שילוב של "רומן הסטורי" עם המושג "שינוי", תקיעות באיזור הנוחות – עבודה ליד הבית, שעות נוחות ואפשרות להיות "ראש קטן", לצד – אמונה מופחתת ביכולת שלה לפעול ולהשיג את מה שנכון עבורה.

ואחרון חביב –

לא היה לי ברור כמה היא מאמינה שמגיע לה שיהיה לה טוב…

שלחתי אותה לדרכה עם שאלת המחוייבות –

כמה את רוצה לשנות, וכמה את מוכנה להתחייב לעצמך לתהליך הזה שבסופו תהיי ממוקמת בעבודה חדשה.

הגיע מועד הפגישה השניה ואני תהיתי אם היא תגיע או תבטל.

הפעם היא כבר לא רצתה רק לשתף…

היא סיפרה שיצאה מהפגישה איתי נסערת אך מלאת אנרגיה.

משהו נפתח בה.

לפעמים אני מרגישה כ"שרברבית" – מוזמנת כדי לשחרר סתימה, וכשהיא משתחררת הכל מתחיל לזרום…

ואצלה – נפתחה הסתימה.

הפגישה היתה רצופת תובנות, וכרגיל, הכל קשור בכל….

הילדות והבגרות, משפחת המוצא והבחירות התעסוקתיות, החסמים שלובשים ופושטים צורה לאורך השנים

והבחירות!! אל הנעשות במודע ובעיקר אלה שנעשות שלא במודע.

לי כבר אין ספק שבעוד זמן קצר היא תמצא עצמה במקום עבודה אחר.

היא עוד לא רואה את זה.

היא תראה את זה בהמשך….

המשך יבוא…