היא הגיעה לפגישת ייעוץ, חסרת נשימה.
בשטף של 20 דקות, בלי לקוחת אויר, סיפרה לי על מרוץ הקריירה שלה – לימודים, תואר ראשון ושני, ולימודי תעודה ועוד אחת…
ומשרה כזו, ואחרות, ולידות בין לבין והמעבר הוא בין משרה בכירה ליותר בכירה.
הרגשתי סחרחורת…
והשאלה היחידה שהעסיקה אותי היא – האם היא עוצרת לנשום לפעמים ואם אני לא אעצור את שטף הדיבור שלה, מתי היא תעצור לקחת אויר…
זה מדהים,
איך כל פעם אני מגלה מחדש,
שהדקות הראשונות של הפגישה הראשונה מקפלות בתוכן את רוב הסיפור.
הסיפור שלה, הוא היכולת לעצור לתכנן, ממקום של שלווה ורוגע ולא מתוך האטרף – ברכבת ההרים שהיא בחרה לחיות בה.
והשאלה הייעוצית שעולה לי היא –
מה היא מפיקה מהמרוץ?
מהם המחירים שהיא משלמת ובעיקר –
ממה היא נמנעת….
היא באה אלי עם השאלה – מה הצעד הבא
אני התעקשתי על השאלה –
למה?
ועם זה שלחתי אותה לדרכה – עם משימות של חשיבה, התבוננות וחקירה.
לצעד הבא בטוח נגיע, אבל זה יהיה רק אחרי שהיא תעצור לרגע קט ותבחן – מה מפעיל אותה,
מה המנגנון שמנהל את צעדיה
ומה המשמעות של זה לגבי החיים שלה.
גם את/ה רוצה ספסל לשבת עליו?
מוזמנים למצוא פינה שקטה, להיכנס לשאלון ולענות עליו (השאלון מנוסח בלשון נקבה ומתאים בהחלט גם לזכרים שביניכם)
