כשהמקצוע משתלט לך על החיים….

ערן, עובד כמבקר פנים בחברה מזה 15 שנה. אישתו טוענת באוזניו שהוא ביקורתי ללא תקנה ושבכל דבר הוא מוצא את הפגם ומה לא בסדר… גם שכניו לא מאושרים מ"איש הביקורת והתלונה המתמדת" שחי במחיצתם.
איילת, פסיכולוגית קלינית, בצעירותה התלבטה בין משפטים ובין פסיכולוגיה. בסביבתה חשבו שהיא חייבת ללמוד משפטים – שנונה, חדה וביקורתית. היא בחרה בלימודי הפסיכולוגיה ומאחוריה כבר ניסיון של 20 שנה. כיום, חבריה מוצאים בה את הכתובת לשטח את צרותיהם. "היא ידועה ביכולת ההקשבה והאמפתיה שלה.
אורן, חוקר במשטרה. בעבודתו, מחפש אחר האמת, ונחקריו יודעים להעיד עליו שהוא חוקר קשוח במיוחד "אורן יוציא ממך כל מה שירצה". ילדיו מרגישים שהם נמצאים בחקירה מתמדת, "את אבא אי אפשר לסבן".
לימור היא עיתונאית חוקרת. לעיתונות הגיעה במקרה. תוך כדי עבודה עיתונאית, גילתה את הדחף העמוק שמצוי בה לחתור לאמת ולחשוף שחיתויות ועוולות. בקרב חבריה, ידועה לימור כרודפת אמת וצדק. את אלה היא מביאה גם למערכות היחסים עם סביבתה, ובעניין הזה אין פשרות.
המשותף לכל הארבעה הוא שהם התגלגלו וכנראה שלא במקרה לתחום מקצועי, שהולם את צרכיהם, נטיותיהם וכנראה שגם את עולמם הערכי ואת מרכיבי אישיותם.
רבות כבר נכתב ונחקר על הקשר שבין מרכיבי אישיות ובחירה תעסוקתית, כמו גם על הקשר שבין מרכיבי האישיות וסביבת העבודה המתאימה לכל סוג אישיות. ג'ון הולנד פיתח בשנות ה-50 מודל שמדבר על 6 סוגי טיפוסי אישיות והתאמתם לסוגי עיסוקים המאפיינים את הטיפוס. – הריאלי, החקרני, יזמי קונבנציונאלי, חברתי ואומנותי. ההנחה היא שהתכונות המאפיינות את הטיפוסים השונים הן בעלות משקל רב בקביעת ההצלחה, הסיפוק והפרודוקטיביות שאנשים יחושו בעבודתם.
בסיס מחקרי נוסף שמדבר על מרכיבי אישיות, הוא מודל 5 התכונות (יונג, אולפורט ואח') – שעוסק בחמש תכונות מרכזיות – מוחצנות, נועם הליכות, מוכוונות, יציבות רגשית ופתיחות מחשבתי. גם כאן הקשר שבין התכונות ובין הייצוג המקצועי שלהן, ברור למדי.
השאלה שעולה היא האם תכונות ומאפייני אישיות הם בבסיס הבחירה המקצועית או שמא מתפתחים ומתעצבים מתוך העיסוק המקצועי. התשובה כנראה היא גם וגם. אדם נמשך למקצוע מתוך עניין או נטיות לב אך גם מסיבות שלא תמיד מודעות, כמו חסר או צורך.
האם ערן, איילת, אורן ולימור – הביאו את מאפייני אישיותם למקצוע בו בחרו, או שמאפייני המקצוע, דרישותיו, מיומנות מרכזיות בו ותרגולן לאורך חודשים ושנים הם אלה שסייעו לעצב במעלה הדרך המקצועית את אישיותם הבוגרת.
ניתן להניח כי לאורך השנים דפוסים משתרשים, ואנשים, המתרגלים שוב ושוב מיומנות, פוזיציה או דפוס, ירכשו אותם ואלו יהפכו להיות עבורם "טבע שני". השאלה היא מה המשמעות של אימוץ דפוסי המקצוע על האישיות והאם זה טוב?
התשובה היא בעיני המתבונן – זה טוב – אם זה תורם, משרת ומפתח אותך להיות אדם טוב יותר במסגרת הערכים שלך. זה גם טוב, אם זה תורם למערך היחסים שלך עם הסביבה.
זה פחות טוב, אם זה לא משרת, או אפילו פוגע. אם זה מעוור, מטשטש, מחספס והמחיר הוא לרוב שוב במערכות יחסים.
אז אם אתם מרגישים שהמקצוע "השתלט" עליכם כבני אדם, זה הזמן לעצור ולשאול – האם זה נכון לי? משרת אותי? תורם ליחסיי עם קרובים לי? מה הערך שאני מפיק מכך? התשובות לשאלות האלה יתנו את המענה הנדרש. ואם התשובה להן היא שלילית – זה הזמן להעמיק בהתבוננות, בקשר עם הזולת ולבחון שימת גבולות נכונה יותר בין המקצוע ובין החיים…