במקצוע הנכון אך לא במקום הנכון

כשיונתן הגיע אלי בפעם הראשונה, זה היה אחרי שבשיחה טלפונית אמר לי שהוא זקוק בדחיפות לפגישה. תהיתי לי מה כבר יכול להיות דחוף… אנחנו בכל זאת עוסקים בעולם העבודה, לא בחדר ניתוח.
קבענו ליום ה' בשעה 16:00, והוא הגיע בדיוק בזמן.
התיישב והמשפט הראשון שלו היה – אני בדיכאון כבר כמה חודשים. לא יודע מה לעשות. לא מתפקד בעבודה, חייב לעזוב.
כשמישהו מגיע עם משפט כזה, אני קודם כל תוהה, אם הוא נמצא אצל איש המקצוע הנכון. אבל מצד שני, אני גם יודעת שיש אנשים שנוטים להפריז או לבנות דרמות סביב החיים שלהם, ולפיכך המשכתי להקשיב לסיפור שלו.
וכאן חשוב לציין, שסיפור העבודה/הקריירה/התעסוקה הוא תמיד משתלב עם סיפור חיים. מסתבר, שהבחירות שלנו, הן אף פעם לא מקריות. וההתנהלות שלנו במהלך חיי הקריירה גם היא שזורה באופן כזה או אחר עם סיפור חיינו, משפחת המוצא, האופן בו גדלנו, הדרך שבה אנחנו חיים.
יונתן, שהתגלה כבחור מבריק בן 45, מהנדס תוכנה במקצועו עם תואר שני, החל את לימודיו במסגרת עתודה אקדמאית ומשם התגייס לצה"ל לשירות ארוך שממנו התגלגל באופן טבעי לעולם העבודה.
במאמר מוסגר, אך רלוונטי, חשוב היה לו כל חייו שאביו יהיה גאה בו, והוא אמנם היה גאה בו. הוא גם היה גאה באביו, שלא היה אלא איש עסקים, שידע לעשות כסף, הרבה כסף. מושג הכסף היה מאוד דומיננטי בבית, ואיכשהו נטמע ביונתן כסוג של ציפייה מעצמו שהוא חייב להרוויח הרבה מאוד כסף, שכן בכך תימדד הצלחתו בחיים ובכך גם יזכה בהערכה אמיתית.
במהלך השנים יונתן נישא, נולדו לו ילדים, והוא – כפי שהוא מעיד על עצמו – שרוי כעת בדיכאון עמוק. הוא מתקשה לקום לעבודה, מגיעה תמיד באיחור, לא ממש מתפקד, והבוס שלו, שכנראה מאוד מחבב אותו, לא ממש קורא אותו לסדר.
הוא מרגיש שהוא חייב להחליף מקצוע, שהוא מיצה את עצמו. הוא חש משועמם, לא מתוגמל מספיק, אין לו אתגרים, אין לו אקשן, הוא צריך תנועה, עניין וסקרנות, והוא גם רוצה להרוויח הרבה כסף.
ומה לדעתך מתאים לך? שאלתי. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מה היית בוחר?
חשב על נדל"ן – להיות יזם, לבנות בתים בארץ ואולי בחו"ל, להתחיל מחדש. "הכי חשוב לי", אמר, "שהילדים שלי יהיו גאים בי. שיראו מה בניתי, וידעו שהאבא שלהם תותח".
ואני, לא שיש לי משהו נגד כיוונים חדשים, נהפוך הוא, אבל חשוב לי תמיד לברר תחילה אם הסיבה נעוצה בצורך אמיתי בשינוי, ברצון להגשים פנטזיה בלתי ממומשת שמגיעה ממחוזות אחרים, או משום שהאדם באמת לא נמצא במקום המתאים לו מבחינת היכולות, הצרכים, המוטיבציה והאישיות.
לאחר שבחנו את הסוגיה מכל הכיוונים, ולי כבר היו כמה השערות משלי, הצעתי ליונתן לעבור סדרת מבחנים קצרה – במטרה להרחיב את היריעה ולהבין טוב יותר אם מדובר במשבר מקומי, או שנדרש כאן טיפול מערכתי רחב יותר.
לאחר המבחנים שביצע, ישבנו יחד להבין את משמעות התוצאות.
ומה למדנו?
למדנו שהוא נמצא במקצוע שמתאים לו יותר מכל מקצוע אחר שהיה בוחר בו. כל הפרמטרים הצביעו על כך שהבחירה שלו, גם אם היתה מקרית, או נעשתה בגיל מאוד צעיר כי לשם הוסלל על יי ידי אחרים (מלשון מסלול), היא בחירה נכונה עבורו.
בסה"כ עלה כי הוא אוהב את המקצוע שלו, הוא מוכשר בו, חוץ מזה שגם צבר בו ניסיון רב ויש לו ערך שוק גבוה ביותר.
הבעיה היא שהוא עובד לאורך שנים בארגון שאינו מתאים לו משום בחינה, בסוג תפקיד שאינו מתאים לו.
ברור היה כי הוא זקוק לסביבת עבודה דינמית, צעירה, יצירתית, שתאפשר לו עצמאות רבה בתוך מסגרת שאינה כובלת. זאת בעוד שכיום הוא עובד בארגון גדול, כבד, היררכי.
גם התחום המקצועי שהוא עוסק בו פחות מעניין אותו מתחומים אחרים שיכל לעסוק בהם במקום אחר.
והדיכאון? האמת, היא שכשראיתי את הפער בין הצרכים האישיותיים והתעסוקתיים של יונתן ובין מאפייני המקום שבו הוא עובד, היה לי ברור לחלוטין, שכל אחד שהיה חווה פער כזה היה נכנס לדיכאון.
המפתיע הוא, שיונתן לא עמד על המשמעות של הפער הזה עד המפגש שלנו. הוא ידע שלא טוב לו, אך הניח שמדובר בתחום המקצועי שבחר, ולפיכך חיפש דרכי מילוט. הוא חיפש את המטבע מתחת לפנס והוא לא הניח שלמעשה בעיקר מדובר בסביבה ארגונית שאינה תואמת את צרכיו.
סוף דבר.
לאחר שיונתן הבין וגם קיבל את זה שאין מה לחפש כיוון מקצועי חדש, מיפינו יחד את הסביבה המקצועית והארגונית שהוא מחפש. משם גזרנו שמות של חברות אפשריות שעוסקות בתחום המקצועי שמעניין אותו…. ומשם יצאנו לתוכנית עבודה למציאת עבודה חדשה.
מסקנה – כשאתה יודע מה אתה רוצה, מה אתה צריך – תדע את כוון הרוח ותדע לאן לכוון את המפרשים.
השלב החשוב ביותר הוא האבחון, ההתבוננות והזיהוי. חשוב להבין את הקונטקסט שבו אתה נמצא, להבין את התהליך שעברת במרוצת השנים שהוביל אותך עד הלום. חשוב גם להכיר את שוק העבודה, את ערך השוק שלך בעולם העבודה ואת המגמות שעליהן תוכל לרכוב בדרכך החדשה