כמה פעמים במשך החיים אנחנו נדרשים לבחירות משמעותיות?
מהי בכלל בחירה משמעותית?
האם זו שיש לה השלכה מכרעת על החיים?
האם זו שהיא "אל חזור"?
האם זו שהוויתור שבצידה (שהרי בעצם הבחירה תמיד טמון גם ויתור) היא עדיין הבחירה הנכונה?
ובכלל, מה זה נכון?
האם משהו שפעם היה נכון, הוא עדיין נכון?
ההבנה שבחירות וביניהן גם בחירה תעסוקתית, אין אינן בחירות מקריות או אקראיות – הן אלה המעצבות עבורנו את מציאות חיינו – זו שאנחנו מאמינים שהיא היחידה האפשרית עבורנו, ומשם לא ניתן אלא לראות בה סוג של גזירת גורל…
ההבנה שבחירות והחלטות הן אירועים שאנחנו פוגשים בו כל היום – קטנות כגדולות, לרוב נעשות באופן אוטומטי, ללא מחשבה או תכנון: מאיפה לנסוע ומה לאכול, את מי לפגוש ואיך להגיב, האם לנצל הזדמנות או לדחות אותה, האם להוקיר או לגנות, האם לשמוח או לסבול…
האם להיות התסריטאי של חיי או שחקן משנה בתסריט שמישהו אחר כתב…
בזאת אני פוגשת מידי יום ביומו, דרך סיפורים של אנשים המגיעים אלי לקליניקה, עם שאלות, עם תחושות עמוקות וקשות של פספוס וחוסר משמעות.
השבוע פגשתי בנועה (שם בדוי)
מהר מאוד ניתן היה להבין כי מדובר בנפש אמן הכלואה בגוף שעוסק בעבודות מזכירות לאורך 20 שנה. שנים שנועה מתעוררת מידי בוקר, נוסעת 5 דקות למקום העבודה, מתיישבת ליד השולחן ומתחילה לבצע את משימותיה, הרוטיניות נטולות כל עניין או אתגר.
לא מחסירה, לא נעדרת ולא מאחרת.
עובדת מצטיינת.
והנשמה?
נודדת למחוזות אחרים – לעולם הפנטזיות, ואם.. ואילו… ואולי…
נועה הגיעה לייעוץ כשהבינה שהיא פוסעת לצד החיים, רואה את הנוף הנשקף מבעד לחלון האטום, ולה – אין גישה אליו.
נועה הבינה שהיא לא במקום הנכון עבורה, וההחלטה להגיע היא אחד הצעדים האקטיביים בהם נקטה מזה זמן רב, באמצעות חברה שעודדה, דחפה וכמעט כפתה עליה להגיע לפגישה.
ואז היא הגיעה, התיישבה על הכורסא, ולשאלה – מה הביא אותך לכאן? במקום תשובה פרצה בבכי ארוך.
נדרשו לה כמה פגישות עד שאזרה את האומץ להציב את המראה, להתבונן בה באומץ, להסכים לשאול שאלות ולהשיב עליהן מתוך הבנה שהחיים הם כאן ועכשיו, וכי הימים החולפים לא יביאו אותה לשום מקום אחר, אלא אם היא תבחר אחרת.
נועה הכירה בכך שהבחירה שלה לא לבחור, היא המוטיב המרכזי והמכונן בחייה, מגיל צעיר ביותר.
משם החלה העבודה- משם כבר לסמן נתיב חדש, זה שיוציא את האמנית שבה לחופשי, זה שיאפשר לה לפרוש כנפיים ולהשתחרר מהכבלים ומהחסמים שכלאו אותה לאורך שנים רבות מידי.
נועה בדרך לחופש. זה מרגש וממלא תקווה לראות איך תהליכים כאלה מתרחשים במציאות.
אז, במקרה או שלא במקרה, בבחירה ובריחה יש סיכול אותיות.
כשאנחנו לא בוחרים, אנחנו נמנעים ממשהו. (בורחים?)
ממה אנחנו נמנעים?
מה המשמעות של הבחירה ומול מה היא עשויה לאמת אותנו?
מתי הפסקנו לבחור, ומדוע?
ואיך כל זה רודף אותנו בעולם התעסוקתי….
מוגש כחומר למחשבה לכל הבוחרים ולאלה שנמנעים לבינתיים…🌺
