ולזה קוראים צרות של עשירים.

רוני חיפש עבודה במשך ארבעה חודשים, הוא כבר חשש שזה לא יקרה… אחרי דחיות וביטולים, פגישות עקרות וראיונות ללא תשובה… אחרי ששלח קורות חיים לכל כיוון וגם באופן ממוקד…. סיפר לכל החברים והחברים של החברים… נפגש עם חברות השמה וישב על הלינקדאין כל היום.. כמעט והתאייש.

זה לא ניחם אותו שאמרו לו שלעתים תהליך חיפוש עבודה אורך חצי שנה ויותר, ובכלל, ככל שהתפקיד בכיר יותר, הזמן מתארך בהתאם.

היו אלה ארבעה חודשים קשים במיוחד.  כל מי שנמצא בסיטואציה הזו, יודע בדיוק את המשמעות של לגייס את עצמך בכל בוקר מחדש לתהליך סיזיפי, מתסכל כשהלחץ גובר מיום ליום, יחד עם שעון החול של דמי האבטלה שגם הוא אוזל..

ואז הגיע היום שבו בבוקר קיבל הזמנה לשיחה על החוזה, ואחה"צ קיבל הודעה ששמחים לבשר לו שהתקבל לעבודה.

הבעיה היא, שזה לא מארגון אחד – אלא שניים!!!

אז איך בוחרים??