איך הגעת לתפקיד האחרון? איך הגעת לזה שלפניו? איך בחרת את העיסוק שלך? מתי החלטת מה תלמד/י? ומה קרה מאז???
אלה השאלות שאני שואלת כל מי שמגיע/ה אלי לייעוץ קריירה.
התשובה היא לרוב אחידה – "חברה הציעה לי", "הכרתי את הבוס", "אני כבר לא זוכר…" התגלגלתי…
היום פגשתי את איילת, 16 שנה באותה חברה. איך הגעת לשם? "לא זוכרת… מישהו הציע לי. אולי חבר של אבא שלי…." ובמהלך השנים? "עברתי מתפקיד לתפקיד, החברה נקנתה פעמיים. בכל אחת מהפעמים, קיוויתי שישחררו אותי ואצא לדרך חדשה. אבל לא היה לי אומץ… אז נשארתי והנה אני כאן, אחרי 16 שנה, ומרגישה שהקריירה ברחה לי, פספסתי את כל ההזדמנויות שהיו לי ואני כבר בת 45…."
זה סוג הסיפורים שאני פוגשת מידי יום ביומו.
לתפיסתי, דברים מתרחשים במועדם…. ואף פעם לא מאוחר מידי. גם איילת, תמצא את דרכה החוצה לעבר קריירה חדשה.
ואת? אתה? זוכרים איך הגעתם לתפקיד הראשון? השני? האחרון?
בחרת? ומה קרה אחרי שבחרת? התגלגלת???
אז זו האמת, רובנו מתגלגלים במעלה הקריירה שלנו. נסיבות החיים, החיים עצמם, אילוצים משפחתיים, כלכליים, גאוגרפיים, ההזדמנויות שבדרך, כוח האינרציה…
מתגלגלים ומוצאים את עצמנו בשלב מסויים של החיים, עם תחושה של החמצה, של חוסר סיפוק, של חוסר מימוש עצמי…
עם בוס בלתי אפשרי, עם תפקיד שמאסת בו, עם סביבה ארגונית שוחקת.
השלב הזה מגיע, כך מסתבר,סביב ימי הולדת עגולים… קוראים לזה "משבר ה-40, ה-50…
להיות מנכ"ל הקריירה שלי, פירושו לקחת אחריות על הבחירה, לפעול בתוכה באומץ ובנחישות, לקדם את עצמי (כי אם לא אני, אף לא אחד אחר יעשה זאת), לתכנן קדימה, לבנות לי את גרם המדרגות שלי בקריירה, כזה שמתאים לי ולצרכיי, כזה שארגיש בו ביטחון ונוחות. שארגיש שלם עם עצמי, ממומש, נהנה לקום בבוקר לעבודה (כן… יש דבר כזה), להרגיש בעלת משמעות ולהרגיש בעל ערך.
ואת? איפה את? ואתה – איפה אתה??
שינוי קריירה מעסיק אותך? אם כן – אף פעם לא מאוחר מידי!!
